🎧 לצפייה בשיעור המקורי ביוטיוב: לחצו כאן
בשבת פרה קוראים בבית הכנסת על הפרה האדומה, המצווה שגם שלמה המלך לא הבין. הטומאה והטהרה שלה מתהפכות: הטהור נעשה טמא והטמא נעשה טהור. שלושת השיעורים כאן מראים שהפרה האדומה אינה רק מצווה עתיקה, אלא יש לה גם צד שמגיע לחיי כל אחד.
הרעיון המרכזי: ״הפרה האדומה של ימינו״ היא לקבל דין שמיים באהבה, גם כשהדבר נראה הפוך ממה שהיינו רוצים.
בשולחן ערוך נאמר שיש אומרים שקריאת פרשת זכור וקריאת פרשת פרה הן מצווה מן התורה. בזכור ברור: ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק״. אבל איפה כתוב לקרוא את פרשת פרה?
המגן אברהם מביא הסבר: יש כמה דברים שהתורה מצווה לזכור, ובהם ״אל תשכח״ על מה שהכעסנו את ה׳ במדבר. מכיוון שזה גנאי לישראל, לא תיקנו לקרוא את הסיפורים עצמם, אלא קוראים פרשת פרה, שהיא כפרה על חטא העגל. כך נזכרים בעגל וגם מכפרים עליו. ולפי הסבר זה גם מובן למה באים רק אנשים ולא נשים, שהרי הנשים לא חטאו בעגל. הוא אינו הסבר שלם, אך אומר משהו על העניין.
ויש הסבר שהשיעור מוסיף: פרשת פרה מן התורה כי היא ״חוקת התורה״, והיא מסמלת כל התורה כולה.
הפסוק אומר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ ולא ״זאת חוקת הפרה״. ולמה התורה מסתירה ממנו את הטעם? הרי טוב לדעת את טעם המצוות: הטעם מרבה שמחה, והרמב״ם והחינוך ועוד כתבו טעמים רבים.
התשובה: טעם המצווה נותן לנו שמחה, אבל מצווה בלי טעם נותנת דבר אחר. כשאדם עושה בלי להבין, הוא מכופף את עצמו לרצון ה׳ וכופף את הגאווה שאומרת ״אעשה מה שאני מבין״. זה ״נעשה ונשמע״: קודם עושים, ואחר כך מבינים. והפרה האדומה מוכיחה על כל התורה, שאנחנו עושים מצוות כי כך אמר ה׳, לא רק כי הבנו.
שלמה המלך זכה לדעת את טעמי כל המצוות, ועל הפרה האדומה אמר: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״. אין אדם שמבין אותה, והיא נקראת חוק.
הפרה האדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את העוסקים בה, והיא הפוכה מההיגיון. דווקא היא מתארת את האדם כולו: כשאדם עושה מצווה בלי להבין ומכניע את גאוותו, הוא מתטהר מכל טומאותיו.
איפה אפשר לקיים היום מצווה בלי טעם? כשקורה לאדם משהו שנראה לו רע, והוא לא שואל ״למה?״ אלא אומר: אם כך רצה ה׳, אני מקבל באהבה, ואני מאמין שמה שעשית הוא טוב. זו הפרה האדומה של ימינו, והאדם נטהר מעוונותיו.
מכאן מובן למה כשמקבלים את היסורים באהבה, הם לפעמים נפסקים. היסורים באים כדי לכפר, ומי שקיבל באהבה כבר נטהר, ואין צורך להמשיך.
מדרש איכה רבה (פרשה א) מספר על אישה שקנו לה חלוק, והלכה לכבס אותו במים, ובאו גלים ולקחו אותו. קנו לה חלוק שני, וגם אותו לקחו הגלים. כשרצו לקנות לה שלישי, סירבה. שאלו אותה למה בגדיה כל כך פשוטים, והיא אמרה שכך רוצה ה׳, ולא תשאל שאלות.
כיוון שצדקה עליה את הדין, רמז הקדוש ברוך הוא לים, והוציא לה את הבגדים.
השיעור שואל: מה הרוויחה? והתשובה: כשמקבלים את הדין באהבה, זו פרה אדומה, והיא מטהרת מהעוונות. אז היסורים יכולים להיפסק.
למה קוראים את פרשת פרה אחרי פורים? פרשת פרה היא לקבל דברים שנראים הפוכים. בפורים ראינו איך הדבר הרע ביותר נהפך לטוב, והעץ שהמן הכין נהפך נגדו. אחרי שראינו ״ונהפוכו״, יש לנו כוח לקבל באהבה גם מה שנראה לנו רע, כי ראינו שלא כל מה שנראה רע הוא באמת רע, ופעמים רבות בדיוק ההפך.
אדם יושב באוטובוס, קורא ספר ושומע שיעור, והוא רגוע. הוא יודע שהנהג טוב ואפשר לסמוך עליו.
נוסע אחר יושב באותו אוטובוס לחוץ, כל רגע מסתכל קדימה, ומתחשב מה אפשר לעשות. הוא לא סומך על הנהג.
כך אנחנו בעולם: כשיודעים ש״אבא טוב״ יושב על ההגה, נוסעים בנחת.
מסופר על הגר״א, הגאון מווילנה, שכשנפטרה בתו ביום חתונתה, קיבל את הדין באהבה. בלילה נגלתה אליו אמו ואמרה לו: אילו ידעת כמה נחת רוח היה בשמיים כשקיבלת באהבה, היית רוקד בלוויה שלה כמו שהיית רוקד בחתונתה.
אנחנו לא יודעים כמה שכר עצום יש בקבלת דין שמיים באהבה.
המשנה בתענית אומרת שלא היו ימים טובים לישראל כמו חמישה עשר באב ויום הכיפורים. ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ הוא בניין בית המקדש, ומבואר שטו באב הוא היום המסוגל לכך. השיעור קושר זאת לשמחה שמגיעה אחרי קבלת הדין.
בהפטרה ה׳ מבטיח ארבעה דברים לדור הגאולה: קיבוץ גלויות לארץ ישראל, שפע ברכה בפירות, בניין הארץ, ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים״ (יחזקאל לו, כה) ו״לֵב בָּשָׂר״. השיעור אומר שאנחנו רואים את כל אלה מתקיימים, ושלב הבשר הוא אהבת ה׳, שגם התורה מדברת עליה: ״וּמָל ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ... לְאַהֲבָה״.
ואהבת ה׳ היא תכלית המצוות. משל: אדם קיבל מכונית חדשה ומשוכללת, ונוסע ונוסע, אבל אין לו יעד. כך אנשים עושים מצוות מהודרות ולא יודעים שהיעד הוא אהבת ה׳. והדרך לאהבת ה׳ היא להתבונן בחסדיו ולהודות לו.
בטהרת מקווה צריך להיכנס כל הגוף למים, בלי שערה אחת שחוצצת. בפרה האדומה מספיקות כמה טיפות מים. הפסוק אומר שבדור האחרון נטהר בכמה טיפות, ולא בטבילה מלאה. המלבי״ם מסביר שהכוונה ל״דעה קלה״, דבר קל שמטהר.
ומהי? קבלת דין שמיים באהבה, פרה אדומה של ימינו.
הגמרא ביומא (כב ע״ב) אומרת: שאול חטא פעם אחת ולא עלתה לו, ודוד חטא פעמיים ועלתה לו. הגבורות ארי מקשה שהדבר נראה כמו חוסר צדק, ומסביר שדוד זכה כי היה משורר ומשבח בכל מצב, ומקבל גם את הרעה באהבה ומברך עליה כמו על הטובה: ״חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה״ (תהילים קא, א). על כן ויתר לו הקדוש ברוך הוא.
ובספר תורת אבות: מי ששמח בהנהגת ה׳ ואומר תודה על כל מה שעושה איתו, גם כשקשה, ה׳ מקבל אותו באהבה ומוחל לו על עוונותיו, מידה כנגד מידה.
הפרה האדומה היום היא החלטה אחת: להגיד ״תודה, אבא״ גם בלי להבין. כך נטהרים.